גלאון נ' אהוד קורי אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ ואח'

פסק דין

הליך האבעיה

המבקש (להלן: "הבורר") הוא הבורר שהתמנה לדון בתביעתה של המשיבה 1 (להלן: "האדריכל") נגד המשיבות 2 ו-3 (להלן, יחדיו: "המזמינות") לקבלת שכר טרחה המגיע לה, לטענתה, בגין עבודות שביצעה על פי חוזה לתכנון מבנים שנחתם בין הצדדים ביום 15.5.2007 (להלן: "חוזה התכנון"). בפתח הליך הבוררות נתגלעה מחלוקת בין האדריכל לבין המזמינות בדבר היקף הנושאים הכלולים במסגרת הבוררות. הבורר בחר שלא להכריע במחלוקת זו, אלא להפנותה לבית המשפט על דרך של אבעיה, וזאת בהתאם להוראת פסקה טז לתוספת לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). כך נולד ההליך הנוכחי, במסגרתו אני נדרש להכריע בשאלת תחומי הליך הבוררות, ולא בסכסוך גופו.

הליך אבעיה הוא הליך משפטי המתקיים "מקום שנקבע בכל דין כי אדם חייב או רשאי להביא לחוות דעתו של בית המשפט שאלה משפטית המתעוררת במשפט או בהליך" (תקנה 234 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין")). כנדרש בהליך אבעיה, פורטו תחומי המחלוקת ועמדות הצדדים על ידי הבורר בכתב התובענה שהגיש לבית המשפט ביום 25.10.2009 (ראו תקנה 235 לתקנות סדר הדין). דיון בעניין האבעיה התקיים לפני ביום 13.12.2009, ובמסגרתו שטחו המשיבות את טענותיהן. על פי טענות אלו, ועל פי המסמכים שהוגשו בהפ"ב 3504-02-09, שהוא ההליך במסגרתו מונה הבורר, ניתן פסק דין זה.

תחומי המחלוקת בדבר סמכות הבורר

במסגרת חוזה התכנון הזמינו המשיבות מהאדריכל עבודות תכנון אדריכליות בקשר למבנה מסחרי אותו ביקשו להקים על חלקה בנתניה (גוש 8006 חלק מחלקה 28 בשטח של 18,851 מ"ר) (להלן: " המקרקעין"). בסעיף 21 של חוזה התכנון קבועה תנית בוררות (להלן: "תניית הבוררות בחוזה התכנון"), שזו לשונה:

"כל סכסוך או חילוקי דעות שיתגלעו בין הצדדים, בקשר לחוזה זה או בקשר לכל עניין הנובע ממנו, יובאו להכרעת בורר מוסכם.

(א) הבורר יתמנה ע"י יו"ר ועדת בוררים ומומחים בארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים, עפ"י פניית אחד הצדדים, או שניהם.

(ב) הכללת עניינים של אחריות מקצועית בתחום הבוררות טעונה הסכמת חברת הביטוח של האדריכל. לא ניתנה הסכמה כאמור, תתקיים הבוררות ביחס ליתר נושאי המחלוקת ואילו עניין האחריות המקצועית יתברר בבית המשפט."

ביצוע פרויקט הבניה על ידי המזמינות לא עלה יפה, והמקרקעין נמכרו בסופו של דבר לצד שלישי, עוד בטרם הוחל בביצוע הבניה. האדריכל פנה למזמינות, ודרש כי תשלמנה לו שכר בסכום מסוים בעבור העבודה שביצע על פי חוזה התכנון. המזמינות לא הסכימו לשלם את הסכום שדרש האדריכל, ובעקבות זאת פנה האדריכל למזמינות בבקשה כי ימונה בורר לפי תניית הבוררות שבחוזה התכנון. משלא זכה האדריכל למענה, פנה לבית משפט זה בהליך למינוי בורר על פי סעיף 8 לחוק הבוררות. כך באה לעולם ההתדיינות שקדמה להליך הנוכחי – ה"פ 3504-02-09 (להלן: "ההליך למינוי בורר").

ההליך למינוי בורר כלל שני ראשים: במסגרת הראש האחד נתבקש בית המשפט על ידי האדריכל להטיל עיקול זמני במעמד צד אחד, ומשניתן צו כמבוקש, התדיינו הצדדים בשאלה האם יש מקום לביטולו (להלן: "ההתדיינות בשאלת העיקול הזמני"). במסגרת הראש השני נדונה הבקשה למינוי בורר לצורך הכרעה במחלוקות שבין הצדדים. ההתדיינות בשאלת העיקול הזמני הגיעה לסיומה בהסדר פשרה, שקיבל תוקף של החלטה, שלפיו יומרו העיקולים בערבויות אישית של בעלי השליטה במשיבות 1 ו-2. ראש ההתדיינות השני הגיע לידי סיום בדיון שהתקיים ביום 24.5.2009 לפני כבוד הנשיאה, השופטת הילה גרסטל. באותו דיון הסכימו שני הצדדים להצעת בית המשפט בעניין מינוי בורר (להלן: "ההסדר בעניין מינוי בורר"). מפאת חשיבותו להמשך הדברים אביא את ההסדר בעניין מינוי בורר כלשונו, כפי שהוא מופיע בפרוטוקול הדיון:

"ימונה בורר, שופט בדימוס או עו"ד.

הבורר יהיה רשאי להעזר במומחה בתחום הרלוונטי.

הבוררות תתנהל על פי הדין המהותי אך הבורר יהיה פטור מסדרי הדין ומסדרי הראיות.

הפסק ינומק.

הצדדים יגיעו עם הבורר מראש להסדר לגבי עלות הבוררות."

משהגיעו הצדדים להסכמה זו, מינתה הנשיאה גרסטל את הבורר.

משנפתחו הליכי הבוררות התברר כי בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלת תחומי סמכותו של הבורר. מחלוקת זו נעוצה בשאלה האם יש עדיין תוקף לסייג שהיה קבוע בתניית הבוררות בחוזה התכנון, שלפיו דיון בעניינים של אחריות מקצועית בתחום הבוררות טעון הסכמה של חברת הביטוח של האדריכל. האדריכל טוען כי סייג זה עומד בתוקפו, ואין הליך מינוי הבורר גורע ממנו; המזמינות טוענות כי הליך מינוי הבורר הביא לביטולו של תנאי זה. להלן אבהיר ביתר פירוט את עמדת כל אחת מהמשיבות, וכנגזר מכך את תחומיה המדויקים של המחלוקת בה נדרשת הכרעתי.

ב"כ המזמינות סובר כי הבסיס המשפטי להתנהלות הליכי הבוררות הוא ההסכמה בעניין מינוי בורר שגובשה במסגרת ההליך למינוי בורר. לשיטתו האדריכל לא פעל על פי תניית הבוררות שבחוזה התכנון, המורה על מינוי הבורר ע"י ועדת הבוררים ומומחים בארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים, אלא פנה לבית המשפט בבקשה למינוי בורר. הבורר שהתמנה בסופו של דבר מונה מכוח הסכמה שהושגה בבית המשפט, ולא מכוח הסדר הבוררות שבחוזה התכנון, ובשל כך אין הוא כפוף להגבלה לעניין הדיון בעניינים של אחריות מקצועית של האדריכל. לפיכך, רשאיות המזמינות להעלות במסגרת הליכי הבוררות, ללא כל סייג, טענות שעניינן אחריותו המקצועית של האדריכל, וזאת בין אם טענות אלו מועלות כטענות הגנה, בין אם הן מועלות כטענות קיזוז ובין אם הן מועלות כתביעה שכנגד. ב"כ המזמינות אף הבהיר כי מרשותיו מתכוונות להגיש תביעה שכנגד במסגרת הליכי הבוררות, שכן הן רואות במחדליו של האדריכל לעניין השגת הסכמת רשויות התכנון לפרוגרמה גורם ישיר לכישלון פרויקט הבניה.

ב"כ המזמינות הוסיף וטען, כי במסגרת ההליך למינוי בורר יצר האדריכל מצג שלפיו הוא מסכים לכך שהבוררות תחול גם על טענות בעניין אחריותו המקצועית, לרבות התביעה שכנגד שבכוונת המזמינות להגיש במסגרת הבוררות. מצג זה נוצר לשיטתו מכך שבכתבי הטענות שהגישו המזמינות, הן בהתדיינות בשאלת העיקול הזמני הן בתשובה לתובענה למינוי בורר, צוין במפורש בסוף כל כתבי הטענות מטעם המשיבות 2 ו-3 כי אין בטענות המועלות שם כדי לגרוע מ"מלוא הטענות בכתב הגנה ותביעה שכנגד שתוגש בהליך הבוררות" (סעיף 142 לתשובת המשיבה 2 לתובענה למינוי בורר בדרך המרצת פתיחה מיום 5.4.42009; סעיף 141 לבקשה לביטול צו המניעה הזמני מיום 2.4.2009 וסעיף 42 לתשובת המשיבה 3 לתובענה למינוי בורר בדרך המרצת פתיחה מיום 4.5.2009). זאת ועוד, לפחות ביחס לאמירה זו בבקשה לביטול צו המניעה הזמני סבור ב"כ המזמינות כי קיימת הסכמה של ב"כ האדריכל, וזאת מהטעם שבסעיף 67 לתגובתו לבקשה לביטול עיקול זמני מה- 3.5.2009 נאמר כי "אין בכוונת המשיבה להשיב לכל הטענות המועלות על ידי המבקשת (והמוכחשות), בדבר איכות ומהות העבודה שנעשתה על ידי המשיבה והאם יש בהם כדי לשלול את זכאותה של המשיבה לשכר טרחה, אם לאו, שכן אין אלה רלוונטיות לבקשה דנא ומקומן להתברר במסגרת הבוררות" (ההדגשה במקור).